סלמנדרה היא תערוכת נושא בהשראת הקהילה לה מוקדשת התערוכה השנה, ומקבצת עבודות של אמנים שונים המשתתפים בתערוכת המכירה.
סלמנדרה היא סוג של לטאה, המופיעה במיתולוגיה הפרסית, היוונית, ואף נזכרת בגמרא ובתלמוד, כחיה בעלת תכונות הקשורות באש. משמעות השם סלמנדרה בפרסית הוא – בתוך האש. הסלמנדרה עוברת באש ואינה מתכלה ואם נשרף איבר מאבריה, היא יכולה להצמיח אותו מחדש. הסלמנדרה, בדומה לעוף החול, היא דימוי להשתנותו הבלתי פוסקת של הטבע, ליכולת לשרוד ולצמוח מחדש, גם לאחר אסונות קשים. כך גם המין האנושי, כחלק ממערך החיים ומחזוריות הטבע.
העבודות בתערוכה מחברות בין אלמנטים מעולם החי והטבע, תהליכים של הרס וכלייה, לידה וצמיחה, עם ארכיטיפים על דמותה של האישה. כמו ב'אישה עץ' של רביע באשא, בדמויות המונוטייפ העדינות של אולגה וישביין, או בדמות השברירית המצמיחה כנפיים של חן כהן, ובנעלי אדמה הקטנטנות של פריד אבו שקרה שהצמיחו קוצים, מנגנון הישרדות חדש של הטבע, שיוצר עיוות מסויים.
רחם האמבטיה של מאיר רקוץ' מחזיק בתוכו חיים וארוטיקה. החיים והכאוס של העולם האורבני והמודרני פורצים את טוטם הבטון של איתי זלאיט, ועבודתה של רובי בת ארנון עוסקת בארכיטיפ האשה המודרנית ובכוחות המתנגשים הכרוכים בארכיטיפ זה.
סדרת ההדפסים החדשה של גלעד אופיר נראית כמו מפות המסמנות אזורים בכדור הארץ. אזורי אסון, אש שמתפשטת, מגיפה, מסומנים כסטטיסטיקות על התפשטות של תופעה כלשהי ויוצרים תחושת ריחוק מחד ופחד מאידך עם החשיפה למימדי התופעה.
מקבץ העבודות היוצר את תערוכת סלמנדרה נאסף על מנת להעביר את רוח התערוכה כולה, להדגיש את צמיחתן והישרדותן של אלה שעברו באש ויכלו לה.
שושי צ'כנובר
אוצרת
