תשעים וחמישה אחוז גן עדן
הקירות בחלק זה של התערוכה, מוקדשים לנגב המערבי.
הנגב המערבי על יופי שקיעותיו, פריחותיו האדומות המוריקות באביב, שדות החיטה הזהובים, הנופים הפסטורליים, אנשי האדמה, אנשי ההתיישבות על שלל גווניה שהפכו שממה לגן עדן.
את האמרה “תשעים וחמישה אחוז גן עדן, חמישה אחוז גיהנום” טבע אופיר ליבשטיין ז”ל, שכיהן כראש המועצה האיזורית שער הנגב ונהרג בשביעי לאוקטובר, כשיצא בגבורה להגן על הבית, כמו טובים ורבים אחרים.
בתערוכה השנה מציגים אמנים מהנגב המערבי שפונו מביתם; העבודות של חלקם תלויות כאן וחלקן מפוזרות על פני הקומות. עבודותיהם נאספו לתערוכה ממקומות שונים ומשונים כיאה לתקופה – מתא המטען של הרכב המשמש שטח אחסון נוסף בהיעדר בית, מתוך הסטודיו בקיבוץ שחלקו ניצל, ומבתי המלון בו הם שוהים.
בצילומיו של ירנין פלד אפשר לראות את פסלי החימר הקטנים על אדן החלון, השרידים היחידים כמעט שנשארו מבית אימו בבארי, ולצידם כבשים רועות באיזור הקרוי “הביצורים” – שם שנותר מימי מלחמה אחרת – הנמצא בשדות שבין בארי לעזה. בכניסה לתערוכה תלוי הציור ״קיבוץ בארי״ של רפי פרץ, המציג תמונה אוטופית־לכאורה של החיים בקיבוץ, ואולי גם נושא בתוכו תקווה לעתיד טוב יותר. לידו על הקיר תלויה עבודת צורפות קטנה של יענקל׳ה ארג׳נטרו מכפר עזה, ובמרכזה חור גדול מקליע שנורה בשביעי לאוקטובר.
התערוכה השנה מתקיימת בצל רוחות מלחמה המנשבות מצפון ודרום, בעוצמות שלא ידענו. ודווקא בשל כך, ראינו חשיבות גדולה לקיים אותה. להביא את האמנות הישראלית על שלל גווניה לקהל הרחב, ובו בעת לתרום לנושא החשוב מאין כמותו ובעיקר בעת הזו – בריאות הנפש.